Israeli-Palestinian
Conflict
- Declaration of Establishment of Israel (Full Text)
In English
The Land of Israel was the birthplace of the Jewish people. Here their
spiritual, religious and political identity was shaped. Here they first
attained to statehood, created cultural values of national and universal
significance and gave to the world the eternal Book of Books.
After being forcibly exiled from their land, the people kept faith with
it throughout their Dispersion and never ceased to pray and hope for
their return to it and for the restoration in it of their political
freedom.
Impelled by this historic and traditional attachment, Jews strove in
every successive generation to re-establish themselves in their ancient
homeland. In recent decades they returned in their masses. Pioneers,
defiant returnees, and defenders, they made deserts bloom, revived the
Hebrew language, built villages and towns, and created a thriving
community controlling its own economy and culture, loving peace but
knowing how to defend itself, bringing the blessings of progress to all
the country's inhabitants, and aspiring towards independent nationhood.
In the year 5657 (1897), at the summons of the spiritual father of the
Jewish State, Theodore Herzl, the First Zionist Congress convened and
proclaimed the right of the Jewish people to national rebirth in its own
country.
This right was recognized in the Balfour Declaration of the 2nd
November, 1917, and re-affirmed in the Mandate of the League of Nations
which, in particular, gave international sanction to the historic
connection between the Jewish people and Eretz-Israel and to the right
of the Jewish people to rebuild its National Home.
The catastrophe which recently befell the Jewish people - the massacre
of millions of Jews in Europe - was another clear demonstration of the
urgency of solving the problem of its homelessness by re-establishing in
Eretz-Israel the Jewish State, which would open the gates of the
homeland wide to every Jew and confer upon the Jewish people the status
of a fully privileged member of the community of nations.
Survivors of the Nazi holocaust in Europe, as well as Jews from other
parts of the world, continued to migrate to Eretz-Israel, undaunted by
difficulties, restrictions and dangers, and never ceased to assert their
right to a life of dignity, freedom and honest toil in their national
homeland.
In the Second World War, the Jewish community of this country
contributed its full share to the struggle of the freedom- and
peace-loving nations against the forces of Nazi wickedness and, by the
blood of its soldiers and its war effort, gained the right to be
reckoned among the peoples who founded the United Nations.
On the 29th November, 1947, the United Nations General Assembly passed a
resolution calling for the establishment of a Jewish State in Eretz-Israel;
the General Assembly required the inhabitants of Eretz-Israel to take
such steps as were necessary on their part for the implementation of
that resolution. This recognition by the United Nations of the right of
the Jewish people to establish their State is irrevocable.
This right is the natural right of the Jewish people to be masters of
their own fate, like all other nations, in their own sovereign State.
Thus members and representatives of the Jews of Palestine and of the
Zionist movement are here assembled on the day os the termination of the
British Mandate over Eretz-Yisra'el and, by virtue of our natural and
historic right and on the strength of the resolution of the United
Nations General Assembly, HEREBY DECLARE THE ESTABLISHMENT OF A JEWISH
STATE IN ERETZ-YISRAEL, TO BE KNOWN AS THE STATE OF ISRAEL.
WE DECLARE that, with effect from the moment of the termination of the
Mandate being tonight, the eve of Sabbath, the 6th Iyar, 5708 (15th May,
1948), until the establishment of the elected, regular authorities of
the State in accordance with the Constitution which shall be adopted by
the Elected Constituent Assembly not later than the 1st October 1948,
the People's Council shall act as a Provisional Council of State, and
its executive organ, the People's Administration, shall be the
Provisional Government of the Jewish State, to be called "The State of
Israel".
THE STATE OF ISRAEL will be open for Jewish immigration and for the
Ingathering of the Exiles; it will foster the development of the country
for the benefit of all its inhabitants; it will be based on freedom,
justice and peace as envisaged by the prophets of Israel; it will ensure
complete equality of social and political rights to all its inhabitants
irrespective of religion, race or sex; it will guarantee freedom of
religion, conscience, language, education and culture; it will safeguard
the Holy Places of all religions; and it will be faithful to the
principles of the Charter of the United Nations.
THE STATE OF ISRAEL is prepared to cooperate with the agencies and
representatives of the United Nations in implementing the resolution of
the General Assembly of the 29th November, 1947, and will take steps to
bring about the economic union of the whole of Eretz-Israel.
WE APPEAL to the United Nations to assist the Jewish people in the
building-up of its State and to receive the State of Israel into the
comity of nations.
WE APPEAL - in the very midst of the onslaught launched against us now
for months - to the Arab inhabitants of the State of Israel to preserve
peace and participate in the upbuilding of the State on the basis of
full and equal citizenship and due representation in all its provisional
and permanent institutions.
WE EXTEND our hand to all neighbouring states and their peoples in an
offer of peace and good neighbourliness, and appeal to them to establish
bonds of cooperation and mutual help with the sovereign Jewish people
settled in its own land. The State of Israel is prepared to do its share
in a common effort for the advancement of the entire Middle East.
WE APPEAL to the Jewish people throughout the Diaspora to rally round
the Jews of Eretz-Israel in the tasks of immigration and upbuilding and
to stand by them in the great struggle for the realization of the
age-old dream - the redemption of Israel.
PLACING OUR TRUST IN THE STRENGTH OF ISRAEL*, WE AFFIX OUR SIGNATURES TO
THIS PROCLAMATION AT THIS SESSION OF THE PROVISIONAL COUNCIL OF STATE,
ON THE SOIL OF THE HOMELAND, IN THE CITY OF TEL-AVIV, ON THIS SABBATH
EVE, THE 5TH DAY OF IYAR, 5708 (14TH MAY, 1948).
David Ben-Gurion, Daniel Auster, Mordekhai Bentov, Yitzchak Ben Zvi,
Eliyahu Berligne, Fritz Bernstein, Rabbi Wolf Gold, Meir Grabovsky,
Yitzchak Gruenbaum, Dr. Abraham Granovsky, Eliyahu Dobkin, Meir
Wilner-Kovner, Zerach Wahrhaftig, Herzl Vardi, Rachel Cohen, Rabbi
Kalman Kahana, Saadia Kobashi, Rabbi Yitzchak Meir Levin, Meir David
Loewenstein, Zvi Luria, Golda Myerson, Nachum Nir, Zvi Segal, Rabbi
Yehuda Leib Hacohen Fishman, David Zvi Pinkas, Aharon Zisling, Moshe
Kolodny, Eliezer Kaplan, Abraham Katznelson, Felix Rosenblueth, David
Remez, Berl Repetur, Mordekhai Shattner, Ben Zion Sternberg, Bekhor
Shitreet, Moshe Shapira, Moshe Shertok.
* Published in the Official Gazette, No. 1 of the 5th, Iyar, 5708 (14th
May, 1948)
* Translator's Note: * The Strength of Israel (Hebrew: צור ישראל tzur
yisra'el, Lit. "The Rock of Israel" or "The Fortress of Israel") - Also
one of God's titles. The ambiguity in selecting this term was
intentional. [Ami Isseroff adds - Literally it means "Rock of Israel."
According to Tom Segev in The first Israelis the term was selected to
satisfy the demand of religious party representative Moshe Shapira, that
"the Lord of Israel" must be mentioned in the declaration, while at the
same time satisfying the objection of the leftist MAPAM party that "the
Lord of Israel" must not be mentioned in the declaration. Ben Gurion
said he could go along with that formulation, allowing the declaration
to be approved before the Sabbath and before the British left the
country. ]
In Hebrew
בארץ-ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי
חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם
כולו את ספר הספרים הנצחי.
לאחר שהוגלה העם מארצו בכוח הזרוע שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו, ולא חדל
מתפילה ומתקוה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירותו המדינית.
מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה חתרו היהודים בכל דור לשוב ולהאחז במולדתם
העתיקה; ובדורות האחרונים שבו לארצם בהמונים, וחלוצים, מעפילים ומגינים
הפריחו נשמות, החיו שפתם העברית, בנו כפרים וערים, והקימו ישוב גדל והולך
השליט על משקו ותרבותו, שוחר שלום ומגן על עצמו, מביא ברכת הקידמה לכל
תושבי הארץ ונושא נפשו לעצמאות ממלכתית.
בשנת תרנ"ז (1897) נתכנס הקונגרס הציוני לקול קריאתו של הוגה חזון המדינה
היהודית תיאודור הרצל והכריז על זכות העם היהודי לתקומה לאומית בארצו.
זכות זו הוכרה בהצהרת בלפור מיום ב' בנובמבר 1917 ואושרה במנדט מטעם חבר
הלאומים, אשר נתן במיוחד תוקף בין-לאומי לקשר ההיסטורי שבין העם היהודי
לבין ארץ-ישראל ולזכות העם היהודי להקים מחדש את ביתו הלאומי.
השואה שנתחוללה על עם ישראל בזמן האחרון, בה הוכרעו לטבח מיליונים יהודים
באירופה, הוכיחה מחדש בעליל את ההכרח בפתרון בעית העם היהודי מחוסר המולדת
והעצמאות על-ידי חידוש המדינה היהודית בארץ-ישראל, אשר תפתח לרווחה את שערי
המולדת לכל יהודי ותעניק לעם היהודי מעמד של אומה שוות-זכויות בתוך משפחת
העמים.
שארית הפליטה שניצלה מהטבח הנאצי האיום באירופה ויהודי ארצות אחרות לא חדלו
להעפיל לארץ-ישראל, על אף כל קושי, מניעה וסכנה, ולא פסקו לתבוע את זכותם
לחיי כבוד, חירות ועמל-ישרים במולדת עמם.
במלחמת העולם השניה תרם הישוב העברי בארץ את מלוא-חלקו למאבק האומות
השוחרות חירות ושלום נגד כוחות הרשע הנאצי, ובדם חייליו ובמאמצו המלחמתי
קנה לו את הזכות להמנות עם העמים מייסדי ברית האומות המאוחדות.
ב-29 בנובמבר 1947 קיבלה עצרת האומות המאוחדות החלטה המחייבת הקמת מדינה
יהודית בארץ-ישראל; העצרת תבעה מאת תושבי ארץ-ישראל לאחוז בעצמם בכל הצעדים
הנדרשים בצדם הם לביצוע ההחלטה. הכרה זו של האומות המאוחדות בזכות העם
היהודי להקים את מדינתו אינה ניתנת להפקעה.
זו זכותו הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם ועם עומד ברשות עצמו במדינתו
הריבונית.
לפיכך נתכנסנו, אנו חברי מועצת העם, נציגי הישוב העברי והתנועה הציונית,
ביום סיום המנדט הבריטי על ארץ-ישראל, ובתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית ועל
יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית
בארץ ישראל, היא מדינת ישראל.
אנו קובעים שהחל מרגע סיום המנדט, הלילה, אור ליום שבת ו' אייר תש"ח, 15
במאי 1948, ועד להקמת השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה בהתאם לחוקה
שתיקבע על-ידי האספה המכוננת הנבחרת לא יאוחר מ-1 באוקטובר 1948 - תפעל
מועצת העם כמועצת מדינה זמנית, ומוסד הביצוע שלה, מנהלת-העם, יהווה את
הממשלה הזמנית של המדינה היהודית, אשר תיקרא בשם ישראל.
מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ
לטובת כל תושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של
נביאי ישראל; תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל
דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות
הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות.
מדינת ישראל תהא מוכנה לשתף פעולה עם המוסדות והנציגים של האומות המאוחדות
בהגשמת החלטת העצרת מיום 29 בנובמבר 1947 ותפעל להקמת האחדות הכלכלית של
ארץ-ישראל בשלמותה.
אנו קוראים לאומות המאוחדות לתת יד לעם היהודי בבנין מדינתו ולקבל את מדינת
ישראל לתוך משפחת העמים. אנו קוראים - גם בתוך התקפת-הדמים הנערכת עלינו זה
חדשים - לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל לשמור על שלום וליטול חלקם בבנין
המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה,
הזמניים והקבועים.
אנו מושיטים יד שלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן, וקוראים להם
לשיתוף פעולה ועזרה הדדית עם העם העברי העצמאי בארצו. מדינת ישראל מוכנה
לתרום חלקה במאמץ משותף לקידמת המזרח התיכון כולו.
אנו קוראים אל העם היהודי בכל התפוצות להתלכד סביב הישוב בעליה ובבנין
ולעמוד לימינו במערכה הגדולה על הגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל. מתוך
בטחון בצור ישראל הננו חותמים בחתימת ידינו לעדות על הכרזה זו, במושב מועצת
המדינה הזמנית, על אדמת המולדת, בעיר תל-אביב, היום הזה, ערב שבת, ה' אייר
תש"ח, 14 במאי 1948.
דוד בן-גוריון ,דניאל אוסטר, מרדכי בנטוב, יצחק בן-צבי, אליהו ברלין, פריץ
ברנשטיין, הרב וולף גולד, מאיר גרבובסקי, יצחק גרינבוים, ד"ר אברהם
גרנובסקי, אליהו דובקין, מאיר וילנר-קובנר, זרח ורהפטיג, הרצל ורדי, רחל
כהן, הרב קלמן כהנא, סעדיה כובאשי, הרב יצחק מאיר לוין, מאיר דוד
לוינשטיין, צבי לוריא, גולדה מאירסון, נחום ניר, צבי סגל, הרב יהודה ליב
הכהן פישמן, דוד צבי פנקס, אהרן ציזלינג משה קולודני, אליעזר קפלן, אברהם
קצנלסון, פליכס רוזנבליט, דוד רמז, ברל רפטור, מרדכי שטנר, בן-ציון
שטרנברג, בכור שיטרית, משה שפירא, משה שרתוק.
From:
http://wikisource.org/wiki/Declaration_of_the_Establishment_of_the_State_of_Israel
Back to Israeli-Palestinian Conflict
|
|
